כשויטגנשטיין פוגש את הרמב"ם

על הפילוסופיה האנליטית ותרומתה האפשרית לחקר ההגות היהודית (ולהפך)

תקציר

ניתן להסתכל על ההגות היהודית לדורותיה כאוסף של מפגשים בין הטקסטים, ההגות והריטואלים היהודיים לבין התרבות החיצונית. הדוגמה המובהקת והמפורסמת ביותר ל'מפגש' שכזה היא ההגות היהודית בימי הביניים, בדגש על זו של הרמב"ם וממשיכי דרכו, אשר התעצבה במידה רבה מתוך המפגש עם הפילוסופיה היוונית (בתיווכה המוסלמי). באופן דומה, רבים מן ההוגים המודרניים, דוגמת הרמן כהן, פרנץ רוזנצווייג ואף הרב אברהם יצחק הכהן קוק והרב יוסף דב סולובייצ'יק, פיתחו ועיצבו את הגותם בעקבות מפגש עם הפילוסופיה האירופית בת זמנם - הפילוסופיה הניאו-קאנטיאנית והאידיאליזם הגרמני.

במאמר זה ברצוני לאמץ נקודת מבט זו, של ההגות היהודית כ'רצף של מפגשים', ולהצביע על מפגש חדש ומרתק אשר מתרחש בימינו אנו - המפגש של עולם ההגות וההלכה היהודיים עם הפילוסופיה האנליטית. המאמר ייפתח בהצגה וסקירה קצרה של הפילוסופיה האנליטית ואז יפנה לבחון ולדון בהשלכות, ההגותיות והמחקריות, של המפגש המתרחש בעשורים האחרונים בין הפילוסופיה האנליטית לבין ההגות היהודית המודרנית.