"אותו קדוש חלץ פטמה"

תפיסות מגדריות נוצריות ביחס לקדוש ולאלוהי כרקע לעליית העיסוק בשכינה בספרות הקבלה בימי הביניים

תקציר

 חלקים נרחבים מן הספרות הספירתית במאה השלוש עשרה מתאפיינים בהתגברות והתפתחות העיסוק בנושא המוכר לנו מן הספרות הרבנית והוא - קיומו של פן נקבי באלוהות. כך, בחלק מן השיח הספירתי המתפתח בתקופה זו, ניתן לראות כי מוטיבים רבניים כגון 'שכינה', 'חכמה', 'אמו' של עם ישראל וה'תורה', מתגבשים לכדי ספירות נקביות. מאליה עולה השאלה מדוע כה התגבר עניינם של יהודים בתמה זו דווקא בתקופה ובמקום המדוברים. לפני כעשרים שנה הציעו ארתור גין ופטר שפר, על בסיס הערה מוקדמת יותר של רפאל פטאי, לראות בתופעה יהודית זו תגובה להתגברות פולחנה של מריה במערב אירופה במאה השתים עשרה. הצעתם זכתה לתגובות ערות ולביקורת כפולה, הן לאור כך שמקורותיה של תמה זו מצויים בעולם היהודי גופו, והן בשל הניגוד בדרך עיצוב הפרופיל המיני של שתי דמויות ספרותיות אלה, מריה והשכינה. כאן ובמאמרים נוספים אני מציעה לראות בהתעצמות פולחן מריה כמו גם בהתעצמות העיסוק היהודי בפן נקבי של האלוהות הספירתית, שני ביטויים עצמאיים למגמה תרבותית רחבה ועשירה בהרבה. כפי שמראים חוקרי ימי הביניים בהרחבה, תקופת שיא ימי הביניים מתאפיינת בעלייה דרמטית בהיקף נוכחותן הפיזית והסימבולית של נשים בזירות ציבוריות דתיות וחילוניות כחאד. במאמר הנוכחי אני מתמקדת בנשים נוצריות דתיות ואדוקות, ומראה כיצד השינויים מרחיקי הלכת במידת נוכחותן הפיזית והסימבולית של נשים כאלה במרחבים ציבוריים הורגשה היטב בתקופתן, בייחוד על ידי גברים דתיים, בין אם הללו התייחסו לכך באופן חיובי או שלילי. בעולם הנוצרי, לצד התעצמות פולחנה של מריה, באו תמורות היסטוריות אלה לידי ביטוי בהופעת תפיסות מגדריות גמישות ביחס לקדושים, ביחס לאידאל הקדושה עצמו וביחס לדמותו של ישו עצמו, כאשר הללו תוארו לעתים כנשיים או כנשים. במאמרי אני מציעה לבחון גם את התעצמות עיסוקם של גברים יהודים במאה השלוש עשרה בפן נקבי באלוהות, שאותה הם תיארו כספירתית, כחלק משיח תרבותי ותאולוגי זה.