דרשנות אמנות וסגפנות ברנסנס האיטלקי

תקציר

נושא מאתגר בחקר הדרשנות האיטלקית הינו הקשר בין אמנות לדרשנות ובמיוחד כיצד דרשנים עשו שימוש ביצירות אמנות בדרשות והאופן שבו דרשנים מופיעים בדימויים חזותיים; מטרתו של מאמר זה היא להציג את יחסי הגומלין שבין הדרשנות לאמנות בפירנצה בתקופת הרנסנס. מטרת המאמר היא להראות את כוחה של האמנות בייצוג אירועי הטפה ותרומתה לפולחן קדושים באיטליה במאות החמש עשרה והשש עשרה. התמונות המתארות את דרשות המטיפים מציגות את הזיקה ההדוקה שבין המטיפים לקהילה ; כך היו המטיפים ניצבים בקרב הקהל ובסמיכות למאמינים ובעיקר למאמינות. העדויות החזותיות והספרותיות מדגישו את השימוש בדוכנים פשוטים וניידים מעץ או במבני שייש ככלי עזר ששימש את הדרשן. מטיפים ניצבו בכיכרות העיר או בתוך הכנסיות כשהם נושאים דרשות נלהבות באוזני הקהל הקשוב. בעוד שאפשר להעלות ספקות לגבי אמינות הדימויים החזותיים כשהתקפות של אירוע הטפה ממשי בשל אופיים הסמלי והחזרתי ולטעון כי יש לראות בתיאור הציורי של אירוע ההטפה צעד נוסף במאמץ להפיץ את הפולחן של המטיף ולבסיס את מעמדו כקדוש ; טענת המאמר היא כי הדימויים הם בעלי ערך תיעודי רב בהצגת הרקע ההיסטורי של אירוע ההטפה ומכילים פרטים צבעוניים על המטיף והקהל.