דרך החסידות של דון יצחק אברבנאל

תקציר

 דון יצחק אברבנאל עסק בשאלה מהי הדרך הראויה לאדם המבקש להגיע אל תכליתו, והאם דרך הנזירות והסגפנות היא דרך מתאימה לשם כך. כמו כן, האם דרך זו מתאימה לכלל הציבור או ליחדי סגולה. מתוך עיון בכתביו של אברבנאל נראה כי הוא סבור שסגפנות, הינזרות, פרישות וכיו"ב אינן רצויות לאדם מישראל שיש לו את תורת משה. בעקבות ריה"ל והרמב"ם כפי שאברבנאל הבין את כתביהם, אברבנאל קורא לאדם לקיים את מצוות התורה משום שזו הדרך הראויה והיחידה על מנת להגיע לתכלית האנושית. אין צורך בהתנהגות סגפנית וכדו' כיוון שהיא לא מובילה ליתר שלמות אנושית, אדרבה, פעמים שהיא עלולה לפגוע בהשגת התכלית האנושית.

יחד עם זאת, היה חריג יחידי בהיסטוריה האנושית, משה רבנו, שעבורו הפרישות מהחברה האנושית הייתה הכרחית על מנת להגיע למדרגה רוחנית גבוהה ביותר כדי לקבל את התורה. ועם זאת, אין ללמוד ממשה לשאר בני האדם הרגילים. האדם הרגיל, יוכל להגיע ליעד שהוא חיים מאוזנים שיש בהם תיקון הגוף ותיקון הנפש באמצעות המצוות התורה בלבד, ותו לא. יחד עם זאת, במצבים מסוימים, כתיקון ספציפי או בתנאים מסוימים יש מקום לדיבור על סגפנות לא כדרך חיים אלא כדרך מקומית להתעלות רוחנית, תיקון הגוף והנפש, או לכפרה.