'והביאור גם כן ראוי שיהיה סתום'

קריאה ופרשנות אזוטרית בביאורו של שם טוב בן יוסף אבן שם טוב למורה הנבוכים לרמב"ם

תקציר

מאמר זה מוקדש לבחינת גישתו של שם טוב בן יוסף אבן שם טוב לכתיבה האזוטרית במורה נבוכים לרמב"ם, כמו גם להצגת סגנון הפרשנות המכמינה שאותה הוא עצמו החיל בביאורו לספר. פירושו של שם טוב, אשר חובר סמוך לגירוש ספרד, מתאפיין בקריאה רציונליסטית מובהקת של דברי הרמב"ם ובנטייה ברורה לפרש את כוונתו האמיתית כתואמת את דעות הפילוסופים האריסטוטלים שקדמו לו. בין אם מדובר בשאלת חידוש העולם או קדמותו, סוגיית השגחת האל או תורת הנבואה, שם טוב הבין את הרמב"ם כמי שאימץ גישה נועזת ההולמת את מסקנות המחקר העיוני, ואשר פעמים רבות עומדת במתח עם תפיסות מסורתיות ואמונות רווחות. הרמב"ם אימץ טכניקות כתיבה המאפיינות סגנון אזוטרי במטרה לחשוף את כוונתו האמיתית רק בפני הקוראים הראויים לכך, ובמאמר נברר כיצד הבין שם טוב את האמצעים שבהם נקט המחבר. כפי שניווכח, הפרשן אינו מסתפק בהבהרת הרובד האזוטרי של הטקסט המיימוני אלא הוא מיישם בעצמו כתיבה מכמינה לגילוי כוונתו האמיתית של הרמב"ם ושלו-עצמו. על פי הקריאה שלאורה אציע להבין את המהלך שמבצע שם טוב, שכלול זה בא לידי ביטוי מובהק בהקדמה של פירושו, הוא מתבהר כאשר מבינים את האופן שבו הוא מפרש את הרמב"ם בסוגיות ליבה, והוא זוכה לאישור סופי בביאורו לפרק האחרון של הספר. היבט זה של פרשנות הכתובה בסגנון אזוטרי היא בעיניי המאפיין הייחודי ביותר של ביאורו של שם טוב, על אף שהוא לא זכה לתשומת הלב הראויה לו בעולם המחקר.