ריה"ל ומהר"ל על אמונה, עובדתיות והעניין האלוהי

תקציר

אמונה במובן המודרני מנוגדת לעובדה. הרי העובדה היא נצפית או שמעידים עליה בני הדור הנוכחי או הדורות שעברו. בהגות של ימי הביניים ושל הרנסנס, יצק המדע שורה של הוויות בלתי חומריות כדי להבהיר את פעולת היקום (השכלים הנבדלים, האל עצמו). מהלך זה הוא היסוד של המטאפיסיקה. לפיכך יש לאמונה במסורת ההגותית של ימי הביניים והרנסנס שני מובנים לפחות: האחד הוא מה שמעבר לעובדה, והשני הוא ההכרה במטאפיסיקה. מבחינת השכלתן של ימי הביניים והרנסנס, המטאפיסיקה כשלעצמה איננה אמונה, אלא תאוריה הכרחית להסביר את הפעילות של היקום. אולם מבחינת השמרן, המבקר את סמכות המדע, ההכרה במטאפיסיקה היא לא פחות מאשר אמונה שקרית או בלתי מבוססת בעוד הוא מחזיק באמונה האמתית. אני מבקש לטעון במאמר זה, שריה״ל דחה את שני המובנים של ׳אמונה׳ בעוד מהר״ל דחה את המובן השני אך קיבל את המובן הראשון.